תקציר הפרקים הקודמים: מכללת יהודה ושומרון הוקמה בשנות השמונים כמכללה להכשרה מקצועית, ובשנות התשעים הפכה למכללת חסות של אוניברסיטת בר אילן, מתוך ציפיה שבעתיד תהפוך למוסד אקדמי עצמאי (מה שאכן קרה ב-2002).

לפני שבועיים הייתי ב"מכללת בני-ברק החרדית", המוכרת, לפחות בקרב המגזר המאד-מאד-מאד דתי כ"מבחר". לא מדובר במכללה אקדמית חדשה אלא בעצם במין מרכז לימוד של כמה אוניברסיטאות (חיפה, תל אביב ובר-אילן) שמותאם לצרכים של החברה החרדית.  מבחינה זו המכללה דומה יותר למרכזי הלימוד של האוניברסיטה הפתוחה כמו מכללת רמת גן או מכללת רעננה מאשר למוסדות כמו מכון לב (שמקיים במיבחר תוכנית לתואר ראשון במדעי המחשב) או הקמפוס החרדי של הקריה האקדמית.

לפני  כמה שנים ערכנו את הדירוג האקדמי בשיתוף עם התאחדות הסטודנטים, מאז ההתאחדות לא התעסקה בשיפור ההוראה אלא יותר בהורדת שכר לימוד.  המאמץ הזה תמיד הפתיע אותי כי הייתי מצפה שהסטודנטים ינסו, לפחות קצת, לדאוג שהם מקבלים תמורה טובה לשכר הלימוד שהם משלמים (וגם לשנים שהם משקיעים) ולא רק לגובה שלו.  אחרי הכל, כשאנחנו קונים מוצר שעולה כמה עשרות אלפי שקלים, אנחנו לא רק מנסים להשיג את הכי זול אלא גם את הכי טוב.

לפני כמה חודשים התפרסם ב'כלכליסט' ש-" המל"ג תקים חברה שתמסחר ידע מהמכללות לתעשייה ". ממה שהתעדכנתי החברה עדיין לא קמה, אבל כבר יש לי תחושה שהיא תנסה לעבוד בכיוון של חברות המסחור האוניברסיטאיות ולממש פטנטים על המצאות בתחום המיחשוב, מדעי החיים וההנדסה. שזה בסדר, כי באמת יש שם הרבה פוטנציאל, אבל חשוב לזכור שלא כל הפוטנציאל שם.

כאילו שלא היו חסרים דירוגים של קולג'ים אמריקאים (הנה רשימה של דירוגים), מפרסם היום כתב העת האמריקאי פורבס דירוג חדש, שמציג פנים חדשות מאד למקום הראשון.

סיפור קטן עם מוסר השכל גדול, שמסביר למה הסטודנטים בבינתחומי כל כך מחוייבים:

כשאני מגייס עוזרי מחקר חדשים לצוות, אני עושה את רוב החפיפה תוך כדי טיול ברחבי קמפוסים.  במקום לשבת במשרד ולספר על מוסדות, אני מעדיף לטייל תוך כדי בקמפוסים כי זה הזדמנות לעשות כושר ולשאוף אוויר צח. סתם. זו הזדמנות להכיר מוסדות בצורה ששום סטטיסטיקה או סיכום ראיון לא תאפשר.

יצא לי לראות לא מזמן ראיון ישן שהקלטתי פעם של פרופ' יוסף צלגוב נשיא מכלל אחוה.  אני עוסק היום הרבה בפסיכולוגיה של חרדת במה , ופרופ' צלגוב הוא פסיכולוג בעל שם.  מה שהפתיע אותי היה ה'טייטל' שהופיע מתחת לשמו של צלגוב בזמן הראיון - היה כתוב שם 'חוקר באוניברסיטת בן גוריון '. וזה היה לי מאד מוזר.

כל מי שנכנס למכללת סמינר הקיבוצים מרגיש בדקות הראשונות כאילו נכנס לקיבוץ בלב העיר. השילוב של מדשאות, בניינים מיושנים בדיוק במידה הנכונה וכמה עצים שהיה להם 50-60 שנה להזדקן בכבוד משכיח לרגע שדרך נמיר ושדרות רוקח נמצאים מעבר לגדיר.  אבל רק לרגע.

ידיעות אחרונות פרסם הבוקר ידיעה לפיה לראשונה יקבלו גם מרצים מהמכללות תקציבי מחקר. לכתבה נלוו תגובות של יו"רית ור"מ (ועד ראשי המכללות) פרופ' עליזה שנהר ויו"ר ות"ת מנואל טכטנברג החוגגים את התקדים, ובו בזמן מרגיעים את האוניברסיטאות  בכך שהדבר לא פוגע בהגמוניה שלהן.  מכיוון שהכתב של YNET לא קרא פוסטים קודמים בבלוג הזה, הוא לא שם לב הם טועים בשני ההיבטים - השינוי, מבורך ככל שיהיה הוא הרבה פחות תקדימי, והחשש של האוניברסיטאות  הוא מוצדק ביותר אם כי עליהן לבוא בתלונות  בעיקר לעצמן.  אני אסביר.

העליתי לאתר שתי סקירות חדשות על מקצועות אקדמיים

סקירה על מנהל עסקים - הסבר מהבסיס על מבנה הלימודים, כיווני התעסוקה הנרחבים אך הבלתי-מובטחים, ניתוח דמוגרפי וחברתי של הסטודנטים והוספתי סוף סוף את טבלת הדירוג שהכנו למקצוע הזה ב-2005.

אז כפי שכל גולש אינטרנט יכול היה לראות השבוע, המל"ג אישר למכללה חדשה לפתוח רישום ללימודים אקדמיים .  המכללה החדשה, שנקראת 'המרכז האקדמי דן' יושבת באזור התעשיה של קרית אריה בפתח תקווה ומתמקדת בלימודי טכנולוגיה. עדיין לא יצא לי לבקר במקום עצמו (בטח בשבוע הבא) ולהתרשם מהמקום ומהסגל, אבל אני כבר רואה כמה טעויות קלאסיות של מכללות חדשות שהם עושים בשיווק שלהם. אני מקווה לכתוב על זה באחת הפעמים הבאות.

אחת התמות שעלו המון פעמים במחקר של דירוג האוניברסיטאות היה עד כמה לא באמת אכפת להן מאיכות ההוראה.  כלומר, אף דיקן לא יגיד בפה מלא שלא אכפת לו מאיכות ההוראה, ורוב הנשיאים גם ישלמו איזה מס שפתיים לכך שתפקיד האוניברסיטה הוא להכשיר את הדור הבא של אנשי המקצוע.  אבל בפועל, התקציבים שמוקצים לתחום הם אפסיים ותשומת הלב הניהולית שמוקצית לזה קטנה עוד יותר.

באיחור קל של 4 שנים העליתי את הסקירה שכתבנו בזמנו על לימודי חשבונאות .  הסקירה מסבירה מה לומדים, איך נראה אופק הקריירה של רואי החשבון, וכן תיאור של הסטודנטים מבחינת המאפיינים החברתיים (כן, הם באמת מרובעים כמו שניתן היה לחשוב) והדמוגרפיים.

לפני כשנה מינתה האוניברסיטה העברית אחראית לקידום מעמד האשה במוסד. המינוי הוא תוצאה של דו"ח של הרקטור ומטרתו היתה לשנות את המצב (הקיים בכל האוניברסיטאות בארץ) שבו מספר הנשים בדרגות הבכירות ביותר של פרופסור חבר ופרופסור מן המניין נמוך מאד על אף שבדרגות הבינוניות (מרצה ומרצה בכיר) יש שיוויון ושבין בוגרי התארים יש רוב בולט לנשים.

למרות שההרשמה לשנת הלימודים הבאה עוד לא התחילה, כמה קמפיינים זריזים כבר עלו לאוויר.  באופן מפתיע הבולט שבהם הוא זה של המרכז הבינתחומי בהרצליה.  זה מפתיע מפני שבשנים קודמות הבינתחומי דווקא מיעט באופן יחסי לפרסם ועבד דווקא באמצעות מכונת יחסי ציבור משומנת - להמחשה, הבינתחומי הוא כנראה המכללה היחידה בארץ שאין לה מנהל שיווק.