כמו בכל המחלקות שבהן ביקרנו, גם הסטודנטים מן המחלקה להנדסת חשמל ואלקטרוניקה באורט בראודה טוענים שרמת הלימודים גבוהה מאוד, ויש לכך ביטוי בשיעורי נשירה גבוהים: "בשנה א' התחילו ללמוד 88 תלמידים והיום, בשנה ג', אנחנו 37". העומס הכבד, שמונע מסטודנטים לעבוד במהלך הלימודים, המטלות האינטנסיביות והמבחנים הקשים עם ממוצע הציונים הנמוך, גורמים לסטודנטים רבים לעזוב את המסלול מבחירתם. אלה שאינם מבינים את הרמז, ונכשלים יותר מפעמיים באותו הקורס, מתבקשים בנימוס על ידי הנהלת המכללה לעזוב למסלול קל יותר, הנדסת תעשייה וניהול, למשל. מדיניות המכללה היא לקבל סטודנטים שנתוני הקבלה שלהם נמוכים יחסית, ולאפשר להם לנסות להתמודד עם החומר. אם אינם מצליחים (וקשה מאוד להצליח - הלימודים במחלקה להנדסת חשמל ואלקטרוניקה הם הקשים ביותר במכללה), הנשירה (ההתנדבותית או הכפויה) היא הפתרון בשבילם.

 

למרות שיעורי הנשירה הגבוהים שצוינו לעיל, הסטודנטים סבורים כי החיסרון העיקרי של המכללה הוא היעדר היוקרה (ציון 29.3 מתוך 100 בסקר שלנו, בין הנמוכים בארץ). אחד הסטודנטים התוודה כי מדובר במקום "נחמד, אבל לא כמו האוניברסיטה. אני מרגיש כמו סטודנט סוג ב'". המכללה בתגובה מסרה כי בעשר השנים האחרונות, כל בוגר מחלקה שביקש להירשם בפנקס המהנדסים, נרשם בלי בעיה (אם כי לא ידוע לנו על מקום שבו זו כן היתה בעיה). שנית, לדברי המכללה תעסוקת הבוגרים של המסלול בתעשיית ההיי-טק עומדת על 90%, ורבים מהם משתלבים בחברות כמו רפא"ל.

אקדמי: "לימוד עצמי, מרצים שלא יודעים ללמד"
החוג להנדסת חשמל הוא החוג היחיד במכללת בראודה ששמענו בו על יחס לא אדיב ולא מתחשב מצד המורים. מרצי החוג מוערכים מאוד על ידיעותיהם המקצועיות, אולם קיימות טענות חוזרות על חוסר השקעה בהוראה: "לא אכפת להם אם אנחנו מבינים את החומר, הם את שלהם עשו". סטודנטים רבים נעזרים בספרות מקצועית, או בחברים משנים קודמות, כדי להשלים חומר או כדי לקבל הסבר טוב על השיעור. המרצים מפגינים חוסר סובלנות כלפי הסטודנט, "הם אינם מאירים פנים, ועושה רושם שהם מעדיפים שלא נשאל כלום בשיעור ושלא נגיע לשעות הקבלה, שפשוט נעזוב אותם בשקט". הסטודנטים במכללה עובדים קשה גם בבית, ומשקיעים בממוצע 16 שעות לימוד שבועיות מעבר לשעות ההרצאה, יותר מרוב המסלולים האחרים.

חוגים להנדסת חמשל ואלקטרוניקה אורט בראודה טכניון המרכז האקדמי רופין מכללת יהודה ושומרון אוניברסיטת תל אביב שנקר אוניברסיטת בר אילן המכון הטכנולוגי חולון המכללה להנדסה י-ם מכון לב אוניברסיטת בן גוריון מכללת סמי שמעון דירוג 2005 דירוג 2006

על פי הדיווחים, רמת ההוראה של המתרגלים טובה בהרבה מזו של המרצים, והם גם מצטיינים ביתר סובלנות ופתיחות כלפי הסטודנטים: "הם מבינים אותנו, כי חלק מהם סבל מאותו סוג של מרצים". המרצים הם גם המתרגלים של הקורסים במקרים רבים, ובמקרה של חלוקה בין מרצה למתרגל, הרי שזה האחרון הוא בעל מקצוע מהתעשייה או מהאקדמיה. המתרגלים הם גם אלה שיוצרים עניין בחומר ומקפידים להעביר הרצאות מסודרות, אולם, נראה שזה לא מספיק ולא פוטר מההשקעה הנוספת בבית. אגב, המכללה דאגה להבהיר שאין מבין המתרגלים בוגר של החוג עצמו, ובראיה שלנו הדבר אינו מעיד על אמון רב שהמכללה רוכשת לרמתם של בוגריה.

חומר של קורסים רבים נמצא באינטרנט, מה שמקל מאוד על הסטודנטים המתקשים להקשיב ולהתבונן במרצה, ולכתוב תמצית של דבריו בו-זמנית (כלומר, לסכם מילה במילה). כך ניתן להגיע להרצאה עם הסיכום המודפס, ולהבהיר נקודות לא ברורות על גביו. ואכן, הסטודנטים שריאיינו דיווחו שלמרות קיומו של החומר באינטרנט, מומלץ להגיע לשיעורים. הסיכוי להצליח (כלומר, לעבור) בקורסים בלי להיות נוכח בשיעורים אינו גבוה במיוחד, או כדברי אחד הסטודנטים, "שמור לגאונים".

הבחינות, כמו בכל חוג באורט בראודה, קשות מאוד: "80% מהמבחנים אינם הוגנים, ולכן יותר מחצי נכשלים בכל מבחן". אחד הנשאלים הסביר לנו את התיאוריה שלו, כי כדי להתחרות בטכניון, המקום "מנסה להעלות את הרמה בכך שמקשה על הסטודנטים". במיוחד שמענו תלונות על המבחנים בפיזיקה, ש"כל קשר בין השאלות במבחן לחומר הנלמד מקרי בהחלט". ייתכן שהשילוב בין מבחנים קשים כל כך עם שעות רבות של למידה עצמית וקריאה בבית (על פי הסקר, יותר מכל המסלולים בארץ), יוצר את אותו "סינון טבעי" המביא לשיעורי הנשירה הגבוהים.

תנאים ושירות: חוץ מעוד בית קפה, הכול יפה
המזכירות זוכה לציון טוב מאוד מבחינת האדיבות והמקצועיות. הטיפול בבעיות הוא מיידי והיחס אישי, "בכל זאת, יש רק 40 סטודנטים בשנתון". שירותי המזכירות זכו לציון הגבוה ביותר בארץ (4.0 מתוך 5) במדד שביעות הרצון. סטודנטים ציינו שהנהלת החוג אינה נגישה מספיק והיחס לעתים מזלזל.

במדד התנאים הכולל הגיעה המכללה למקום השני, עם ציון 83.5 מתוך 100, מרחק של פחות מחצי נקודה מהמקום הראשון. הסטודנטים הביעו שביעות רצון מהניקיון ומהסדר, ובעיקר מהמחשבים. מבין כל מי שענה על השאלונים, נשמעה רק "טענה" אחת בנוגע לתנאים: "הייתי מוסיף בכיף עוד בית קפה או מסעדה". חשוב לזכור שהמכללה השיגה את המקום השני גם במדד השירות הכולל (ציון 72.6) - בהחלט שילוב הישגים מרשים בתחומים לא פשוטים, שמוסדות רבים וטובים נכשלו בהם.

חברתי: תחרותיות בונה
החוג לאלקטרוניקה מתחלק לפי מגמות התמחות, ואינו נחשב לחוג מגובש: "כל אחד וההתמחות שלו". החברויות נוצרות דווקא עם אנשים מחוגים אחרים או עם חבר'ה מהמעונות. יש קבוצות חברתיות נפרדות של עולים מחבר העמים ושל בני מיעוטים, אבל אין ניכור ביניהן. נראה שהשילוב של חוג קטן, הבנוי מקבוצות מגובשות, עם יחסים עניינים הוא שילוב מנצח. אמנם לא כולם חברים של כולם, אבל במדד החברתי הכולל הגיעה המכללה מכרמיאל להישג מרשים - המקום הראשון מבין כל המסלולים בארץ, עם ציון 65.7. לשם השוואה, אוניברסיטת בן גוריון, הידועה בחיי החברה שלה הגיעה למקום השלישי, עם ציון 61.3.

התחרותיות בחוג נתפסת כ"דבר בריא וממריץ", וקיימת בעיקר בין קבוצות של חברים. דעה אחת גורסת, שרוב הסטודנטים עסוקים במלחמת הישרדות ו"ממש לא אכפת להם כמה קיבלו, כל עוד עברו את הקורס". עם זאת, כמה החברים שלהם קיבלו זה דווקא די מעניין, כי הבנו מכמה סטודנטים ש"כולם יודעים את תעודות הזהות של כולם", כלומר, מצליחים להתגבר על אמצעי ההצפנה המקובלים בנוגע לציוני המבחנים (פרסום הציונים ליד מספרי תעודת זהות ולא ליד השם). נראה שהתחרותיות הבריאה היא בעיקר תוצאה של שיתוף של ממש בתהליך הלמידה. על פי הנתונים מהסקר שלנו, הסטודנטים במכללה לומדים עם 4.4 חברים בשבוע בממוצע, הכי הרבה מכל המסלולים בארץ (ברוב המקומות הממוצע נע סביב 1.5). במצב כזה, אין זה מפתיע שהחברים יתעניינו אחד בציוני רעהו.

כל הזכויות שמורות © מאי 2005