אוניברסיטאות בישראל

מבחינת השקפת העולם עליה היא נשענת, האוניברסיטה של ימינו אינה שונה בהרבה מהאוניברסיטאות הראשונות. גם אז וגם היום האוניברסיטה רואה את עצמה כמוסד המייצר ידע מתקדם (ע"י מחקר), שומר עליו ומלמד אותו לסטודנטים. הפצת הידע מנוהלת באמצעות חלוקת תעודות ותארים המעידים על רכישת הידע האקדמי, והמקנים למחזיקים בהם את הזכות לעסוק בתחום מסוים או להנחיל לאחרים את הידע שנרכש במסגרת לימודי אותו תחום. אך מאחר שהאוניברסיטה רואה את עצמה בראש ובראשונה כיצרנית של ידע חדש, מרבית הידע שרוכשים הסטודנטים באוניברסיטאות – בוודאי בלימודי התואר הראשון – אינו ידע מעשי, אלא ידע עיוני-מחקרי בלבד.

בארץ פועלות שמונה אוניברסיטאות: חמש הראשונות הן האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל-אביב, אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת בן-גוריון ואוניברסיטת חיפה. כל אחד ממוסדות לימוד אלה מציע לימודים לתואר ראשון, שני ושלישי במגוון רחב של תחומים (מוסדות שאינם אוניברסיטה לא מקיימים בדרך כלל לימודים לתארים מתקדמים), וכל התארים שמציעות אוניברסיטאות אלו מוכרים ע"י המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג). האוניברסיטה השישית היא מכון וייצמן, אשר מעניקה רק תארים מתקדמים ועל כן אינה מופיעה במדריך זה; שתי הנותרות הן הטכניון והאוניברסיטה הפתוחה, להן הקדשנו מקום נפרד.

אוניברסיטאות מול מכללות

לעומת סוגי מוסדות אחרים, האוניברסיטאות כוללות מספר סטודנטים גדול יותר, מגוון רחב יותר של תחומי לימוד וסגל אקדמי רב יותר. כל האוניברסיטאות מלבד אוניברסיטת חיפה משתרעות על שטח גדול; סטודנט למנהל עסקים באוניברסיטת תל-אביב יכול בהחלט לסיים תואר מבלי לפגוש כלל סטודנטים להנדסה, או לרפואת שיניים. המיתוס אומר, שגודלן של האוניברסיטאות יוצר לעתים קרובות תחושת ניכור בין הסטודנטים והסגל המנהלי והאקדמי, ולעתים גם בין הסטודנטים לבין עצמם; הרגשה של "בורג קטן מאד, במכונה מאד-מאד גדולה". טענה אחרת ששמענו אומרת, שמאחר שעיקר עניינן של האוניברסיטאות הוא במחקר, המרצים של האוניברסיטה אינם נוטים להשקיע בסטודנטים ובהרצאות שהם מעבירים. למרבה הצער, ניתוח הסקרים שהעברנו לסטודנטים במסלולים הנבחרים באוניברסיטאות מאושש את שתי הטענות: הסטודנטים של האוניברסיטאות, כמו גם חבריהם הלומדים במכללות האזוריות המצויות בפיקוח אוניברסיטאי, הביעו חוסר שביעות רצון מהשירות המנהלתי שהם מקבלים ונתנו לו את הציון הנמוך ביותר בדירוג – 3 מתוך 5. למרצים שלהם נתנו הסטודנטים ציונים נמוכים לא פחות – 3 על מידת העניין בשיעורים, 3.5 על טיב התשובות לשאלות של התלמידים (הציון הכמעט-אחרון בדירוג), ו-3.7 על מידת הנגישות של המרצים מחוץ לשעות הקבלה הרשמיות (שוב, ציון אחד לפני האחרון בדירוג). לעומת זאת, מבין כל המוסדות דווקא הסטודנטים באוניברסיטאות מייחסים חשיבות רבה במיוחד להווי החברתי בלימודים – כ-20% ציינו את חיי החברה כסיבה עיקרית לבחירה במוסד הלימוד.

על אף היוקרה ממנה נהינות האוניברסיטאות, הסטודנטים הלומדים בהן אינם מרגישים באתגר אינטלקטואלי גדול. כל הכבוד להם; שכן מבחינת עומס הלימודים, מדורגים הסטודנטים באוניברסיטאות במקום שני מכובד, אחרי הטכניון. מבין המוסדות שאינם האוניברסיטה הפתוחה (בה, כזכור, מתבססים כמעט כל הלימודים על קריאה עצמית) מחזיקים הסטודנטים באוניברסיטאות בשיא הקריאה השבועי – יותר מ-55 דפים בשבוע. בנוסף, הם מדורגים במקום השלישי מבחינת כמות שעות הלימוד שהם נדרשים להשקיע בבית – כ-10 שעות לימוד בשבוע ממוצע. כנראה שהסטודנטים באוניברסיטאות ציפו לעומס, אך לא כולם יודעים איך להתמודד אתו – יותר מ-60% מהסטודנטים מגדירים את עצמם כמשקיענים, ויותר מ-40% - כ"לחוצים". למרות עומס הלימודים, כ-65% מהסטודנטים באוניברסיטאות עובדים או מחפשים עבודה. רובם הגדול (כ-85%) ילידי הארץ, ו-70% מתוכם חילונים.

תנאי הקבלה

תנאי הקבלה לאוניברסיטאות הם הקשים ביותר מבין סוגי מוסדות הלימוד השונים, אף כי אינם בהכרח קשים בהרבה מאשר במקומות אחרים. חשוב גם לזכור שקיימים הבדלים גדולים בין האוניברסיטאות השונות, וכמובן בין מסלולי הלימוד שהן מציעות – אם כי מסלולי הלימוד אותם סקרנו במדריך מבוקשים במיוחד, ולכן גם תנאי הקבלה אליהם הם המחמירים ביותר. שכר הלימוד באוניברסיטאות נקבע ע"י הממשלה, וכיום עומד על כ-9000 ₪ לשנה.